"יום חלום " (יעל)

אחותי האהובה.. זו רק אני פסיכית, או שגם לך יש לפעמים את התחושה  ש...הלכת ברחוב, נדרסת, ועכשיו את בגן עדן???!? או שנדמה לך שהלכת לישון ושכל מה שקורה לך עכשיו הוא בגדר חלום ?!?

זה קרה לי אתמול !

נתחיל מזה שהעשירי בחודש יולי שנת אלפיים ושתים עשרה הגיע מהר מדי, והתעוררתי בבוקר בת 37.

אני! אחותך הקטנה! כשהבנתי את השערורייה מייד צלצלתי לאמא לבדוק שאין כאן איזו טעות.

על הדלת וברחבי הדירה גיליתי שפזורים ברכות ופתקים (האמת, 3 שבועות כבר, שגל מטמין לי פתק פה ופתק שם: בעוגיית מזל, מתחת לכרית,במקרר, על המקלדת, הקופסת האיפור, אצל המוכרת בחנות.
המסרים מדהימים .וסודיים) .

בפייסבוק במייל ובבלוג אני קוראת ונירגשת מכל הברכות והזכרונות ששלחו לי מהבית, איזה כיף שיש כאלו מדיות תקשורת ישירות ומהירות!

לקחנו את מייה לגן ובדרכי חזרה השכנה הישראלית מלמעלה צלצלה להזמין אותי לבית הקפה "של הבנות", אני צועדת לשם עם מורי בעגלה..משוחחת בדרך עם חברים ומשפחה מישראל שצלצלו לברך. כיף גדול, מפתיע, מיוחד ומרענן, איזה בוקר נפלא!  בשעה שאני צעדתי לכיוון הקפה, גל נסע לעשות טסט ועבר אותו בהצלחה!  - מעכשיו הוא נהג עם רשיון קנדי לכל דבר. אנו שוקלים ברצינות הסבה לנהג מונית או אוטובוס, המשכורות שלהם בטוח יותר נורמליות משכר הרעב של מתמחה...

בבית הקפה קיבל את פני ניחוח מעולה של קפה לא רע בכלל (נדיר בקנדה).כבר ישבו להן שם 3 נשות רופאים ותיקות..כבר שנה וחצי כאן, יודעות ומכירות הכל, כבר לא מתרגשות... חשתי קצת כמו הילדה החדשה בכיתה, לא מכירה את הנפשות הפועלות, את נושאי השיחה, וגיבוריה. אני מניחה שזה יגיע. בהתחלה זה קצת מביך. שמחתי לגלות ,גם בפורום הזה, שהרושם הראשוני שעשתה עלי השכנה הקרובה ביותר אלי (ממש מעלינו) הוא נכון- בחורה חמה, נשית, מצחיקה ונעימה - ממש מותק, יש בה משהו מיוחד ומעניין. זה כמובן מביא אותי לחשוב על חברתי הטובה והקרובה, שהפכה לאחות ונפש תאומה. החברות ביננו  התחילה דווקא  בגיל די מתקדם, ממש לא מילדות, הכל התחיל משכנות קרובה ואינטימית...וזה יחזיק לנצח ויתעצם, ברור לי.

הבנות סיימו והלכו כל  אחת לעיסוקיה , אחת לג'וגינג, אחת לחדר כושר,אחת עם הילד המתוק שלה (אני לגמרי מלהבת מהקטנים שמפטטים אנגלית עם מבטא נהדר) - ואני נשארתי קצת לשבת, נהניתי מהמחשבה שסוף סוף, אחרי שניייייייים שלא היה לי רגע פנוי - הנה, זה מגיע, בגיל 37: זוכה לקצת זמן, פנאי, תחביבים, הרחבת אופקים, ועוד במדינה ועיר כזאת! חלום.  יצאתי מהקפה וטיילתי ברחוב אגליגנטון המדליק, שטומן בחובו הבטחה לשוטטות ועניין רב בעתיד.

בשובי הביתה אכלתי עם גל הנהג המדופלם , הוא הביא את מייה מהגן ואני התקלחתי כדי להיות מוכנה, לבקשתו, ליציאה בארבע וחצי! יציאה ראשונה לדייט עם בעלי היקר (ומורי בעגלה...) כאשר למייה יש בייביסיטר בבית, אחחח...איזה כיף, מתה על ההפתעות של גל !

הגענו בתחבורה הציבורית למרכז דומיניון, מגדל אדיר מימדים של אחד הבנקים הגדולים בקנדה (תוכנן על ידי מיס ואן דה רואה, אדריכל גרמני ממייסדי בי"ס הבאוהואוס. הבניין דווקא לא אפייני לו, והקומה האוריגינלית היתה סגורה.אבוא לשם שוב בשבילה.)  מהרגע הזה באמת קשה לי לכתוב, אבל מנסה :

המראנו, בחיי שהמראנו - לקומה ה....54! חמישים וארבע!

בתום דקה קצרה וחרישית במעלית המפוארת, האזניים סתומות גם הן לתפארת -
נחתנו הישר בדלפק הקבלה של מסעדת CANOE  .

 קרוצו, זו ללא ספק המסעדה הכי  יוקרתית, שהייתי בה מימי (והייתי !) . הנוף,העיצוב,ההגשה,השירות,האוכל- אין דברים כאלה (טוב, עכשיו יש)  החגיגה המשיכה כשהצטרפה אלינו, עם כל האנרגייה המתפרצת וגלי השמחה העוטפים - מיכל, חברת ילדותי שנמצאת בטורונטו לכבוד כנס של מייקרוסופט. מיכל גרה בסיאטל ובשנים האחרונות התראנו מעט מדי. בתור חברות ילדות שמכירות את הרקע, המשפחה, וכל תולדות החיים זו של זו - לא צריך יותר מדי כדי להנות. זה פשוט מרגיש כמו בית, זה משמח ברמות עמוקות וזה בעיקר בלתי ניתפס!!  כי אם מישהו היה מספר לנו כשצעדנו לביצפר עירוני ה'  לכיתה ט' - שבשנת 2012 ניפגש ,אני מטורנוטו והיא מסיאטל ,בקצה השמיים ליומולדת 37...לא היינו מסוגלות להאמין.    החברה, האוכל, האירוע - פשוט היינו שלושתנו בעננים, תרתי משמע.

בקיצור, אחותי - יש דרך אחת להיפתר אחת ולתמיד מהשריטה שלך ופוביית המעליות/המקומות הסגורים. תאמיני לי שתסכימי שיכניסו אותך אפילו לקפסולה  אטומה  - העיקר שתגיעי בסוף ל:

 CANOE קומה 54 מרכז דומיניון, טורונטו.

http://www.oliverbonacini.com/Canoe.aspx

בעודנו מרחפים הביתה בסאבווי, גל מסמס כל הזמן, ולחוץ באופן מחשיד...ואכן , הערב הסתיים בלא פחות ממסיבת הפתעה קטנה בדירתנו החדשה, עם קומץ חברים חדשים שהכרנו כאן, שבאמת, אבל באמת שימחו אותי! אנשים שכל אחד הוא עוד עזרה ועוד נתינה ועוד חיבור למקום החדש הזה, אנשים שזוכרים את הקושי ההתחלתי שלהם ושניסו לחסוך אותו ממני , אנשים יקרים באמת - איזה דרך מגניבה לחגוג ולהגיד להם תודה! נכון - הבית לא ייצוגי  ולא ראוי עוד לארוח, ונכון- לא הכנתי להם ארוחת גורמה כמו שמגיע להם - ועוד אכין - אבל היה שמח, היה מפתיע, מייה היתה מאושרת עד הגג וגאה כל כך , קיבלנו יין מעולה (סיחרר אותי יופי יופי) , קרם גוף יוקרתי (ויקטוריה סיקרטס! בחיי,...איזה פינוק..) , וכמובן - היתה עוגת יומולדת מקושטת יפהפייה ומעולה שגל אירגן, עם נרות והכל, והספרה 7. בשביל 17 שנותי כמובן (אני מתעלמת מהעובדה שאני כבר בת 27.מה יהיה כשאהיה   37 ?!?)

את כבר יודעת מזמן, שלא סתם חייתי כרווקה הוללת בלי מחויבויות - עד שהוא הגיע. רק כשגל הגיע לחיי בגיל 30 באמת הבנתי שהגיע הזמן ולהתמסד להתמסר ולהנות מחיי זוגיות אמיתיים ומאושרים עם הנפש התאומה שלי, החבר הכי טוב בעולם, היצור הכי  מתאים לי עלי אדמות. איתו אני הכי מאושרת ואיתו אני הכי אוהבת את מי שאני.לא יכלו להמציא עוד בעל שיודע לפרגן ולהפתיע ולהזיז עולמות בשבילי. כמה מחשבה ותכנון ופרטים ורגש הושקעו ביום ההולדת שלי! כמה!!!! זכיתי בענק, והבאתי לך גיס מחמד להתפאר, כמו שאת קוראת לו.

גל, שהציע לי נישאוין על כדור פורח, גל, שיצר איתי 2 ילדות לתפארת, גל, שמצליח להבריק במקצוע הכי קשה בעולם, גל שהביא אותי עד כאן בדרך לקריירה מבטיחה, גל האחד והיחיד - שאיתו זכיתי להזדקן ולחגוג את כל ימי ההולדת שלי!

אז תגידי לי את? חלום או לא? 

אני מודה בענק על הברכות ואני מאחלת לכם אותו דבר בדיוק, ויותר. חסרתם לי השנה אבל הצלחתם להגיע הכי קרוב שיכולתם, הסקייפ עם ההורים, ההקול שלך כשצלצלת מייד כשהתעוררת, לא שכחתם אותי, ההיפך! את חגיגת הארבעים כבר נחגוג יחד בענק, ובכלל - הכל עוד לפנינו.. 27 זה כלום...

Add caption