נכתב במקור ב- 20.6.12
התחלה חדשה .דף נקי. אפס. בימים האחרונים אנו עסוקים באיתחול של הכל
בחיים שלנו.וואו, איזה הספק: פתחנו חשבון בנק , עשינו קניות לבית (מסוכר, דרך
מטאטא ומגב, וכלה בסלון ומיטה), גל נרשם לאוניברסיטה , לבי"ח ולביטוח
המקצועי, כולנו לביטוח הלאומי, מייה למשרד החינוך ולגן, , עשינו קו טלפון נייד
מקומי, התחברנו לאינטרנט ביתי , קו טלפון, טלויזיה, בזק בינלאומי, קנינו מחשב, ועד
השעות הקטנות מנקים ומנסים לארגן את הדירה, עוד נסיעה, עוד סידורים,. עוד ניקיון,
עוד קידוח ועוד הרכבה. אין לזה סוף ועוד לא גירדנו את הקצה. יש המון מה לעשות.המון.
אנו מתניידים עם רכב שכור, גל בעיקר נוהג אך גם אני מנסה לתרגל. נוהגים כאן אחרת!
מותר לסוע ימינה באדום.צריך להכנס לתוך צומת בירוק שמאלה ...וכו .סהכ הקונספט יותר אינטואיטיבי וזה דורש יותר תשומת לב. לכן
הנהגים הקנדים זהירים ועירניים יותר , בהרבה ! יהיה עלינו לעבור תיאוריה וטסט
ולקבל רשיון קנדי כדי להשתמש ברכב שכבר קנינו (דודג' קאראואן גדול שמחכה שנעבור
טסט ונעשה לו ביטוח) נדמה שלעולם לא נספיק ונצליח להתארגן..הזמן קצר עד שגל יתחיל
לעבוד כל בוקר, ותמיד יש איזו ילדה שצריכה תשומת לב או תינוקת שצריכה להתקלחת
ולאכול.זה כל כך מתיש, וכל כך עמוס, אבל כל כך מרענן ונקי ומלא בהזמנויות.! זה
לגמרי RESTART חוויה נדירה!
מתוך החיים המוכרים שנעים מכוח האינהרציה, ממשיכים על מסלול ידוע
ומוכר בו סטיות קטנות בדרך - קבלנו הזדמנות למחוק הכל. לעלות על מסלול חדש בכיוון
חדש. לא סתם "לנקות שולחן" אלא
ממש לעבור לשולחן חדש וריק במשרד אחר. תענוג. מפחיד. מרגש. מעייף כל כך כשיש ג'ט
לג ברקע, עדיין! באופק אנו קולטים את
היופי והפוטנציאל של המדינה הזו, של אזרחיה ומהגריה, של נופיה .זה מדהים.יש כאן אסטטיקה
ושלווה והמון נינוחות. טורונטו נראית כמו עיר שיש בה שילוב מרתק של אורבניות סואנת
ומתקדמת, עם שקט ונועם, פתיחות וליברלויות
ובעיקר ססגוניות. אני כל כך רוצה כבר להיות חלק ממנה ולהכיר אותה לאורכה לרוחבה
ולעומקה. ברור לי שלא אשאר כאן לנצח ושאני אורחת..אבל ברור לי בהחלט שאמצה את
החוויה הזו כל עוד אני כאן, ואהיה תושבת המקום.
האיתחול הוא גם במערכת האנושית שתהיה סביבנו. להיפרד ממכם, המשפחה.
מהחברים של מייה מהשכונה. מהלקוחות שלי,מהחברים שלנו. מהקולגות של גל. מהאנשים
שסבבו סביבנו. האם נמצא תחליף?האם יש בכלל תחליף, או צריך לחפש כזה? אולי רק מילוי מקום? אולי האנשים החדשים הם רק תוספת
זמנית סתמית לחיינו הזמניים כאן? או אולי הם ייגעו קרוב ועמוק ויהיו לנו חשובים
וקרובים? אולי נהיה דומים? נחווה חוויות משותפות? נגיע לאינטימיות ? בינתיים הרבה
אנשים עוזרים לנו ברמה הפרקטית, ממש כמו שעזרו להם כשרק הגיעו - מארחים, מזמינים, נותנים
לנו ציוד וחפצים שלא צריכים.(זה מאד מקובל פה למחזר ולתת, לא זורקים ולא קונים
סתם. זה חלק מחשיבה "ירוקה" מאד, שמירה על הסביבה ועל כדור הארץ, יש מודעות
עצומה לנושאים האלו בקנדה. נו, טוב, אין
להם הרבה צרות אחרות...). חוץ מזה הוזמנו כבר פעמיים לארוחות ערב בבתים של משפחות כמונו, שאחד מבני הזוג או שניהם
רופא. מאד נעים ללכת כאן בשכונה - כולם
גרים קרוב במרחק הליכה ונעים לקבל ארוחה ביתית ולשחק עם הילדים, לשבת בסלון ולשמוע
סיפורים וטיפים....במיוחד כשאחר כך חוזרים לדירה ("הדיר" אני קוראת לזה בינתיים) ,אצלנו
בבית עדיין בלאגן חוגג ומטונף. ומי בכלל מרגיש שזה
"בית"?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה