חבל
על הזמן, אחותי!
קראתי את המכתב המענג שלך אולי 900 פעם מאז
אתמול. גיליתי שאת מסוגלת לתת פייט לא רע בכלל לתסריטאים של מד-מן. כן כן. הכתיבה
שלך הזכירה לי את העונה האחרונה והמשובחת של הסדרה החביבה עלי. עם ציר נושא מרכזי
(הזמן) והמון תתי סיפורים שמתפצלים ממנו ומתקשרים אליו- החל מנבטי האדניות ועד
למחשבות העמוקות יותר על הזמן שאתם מקציבים לעצמכם בקנדה, זמן האיכות שלך עם מורי
והזמן שאת נותנת לעצמך. כל מה שצריך עכשיו זה תקציב ענק לרהיטי רטרו, במאי מוכשר
ואיזה דון דרייפר בתפקיד גיס המחמד, ואת מסודרת. רק אל תשכחי להזמין אותי כשאת מלהקת,
טוב? (-;
אצלנו, בארץ הקודש, הזמן קצת פחות החלטי.
מצד אחד, זכרונות החפיפה הכי קצרה בהיסטוריה התעסוקתית שלי כבר הספיקו להתאדות
ממוחי למרות שעברו מאז רק כמה ימים (מנגנוני הדחקה עובדים מהר). מצד שני, הקיץ
שלפנינו נראה לי נצחי. החיים בקערת מרק מהבילה לא מחמיאים לשיער שלי וחמור מכך: גם
לא לאישיות, לסבלנות או להורות שלי...כמו ילדה קטנה אני סופרת עונות עד לנסיעה אליכם
- קיץ, סתיו, חורף, ובתחילת האביב סוף סוף זה יקרה. אני לא מאמינה שכל כך הרבה זמן
לא נתראה..
אבל הזמן החמקמק גם פועל לטובתי. נכון שרק
התחיל החופש הגדול, ושכרגע הילדים עדיין בקייטנות, אבל שבוע וחצי לתוך החופש, כבר
ברור לי שהוא ייראה אחרת מחופשים קודמים. זהו החופש הגדול הראשון שבו אני מרגישה
שיש לי עסק עם ילדים "גדולים". ילדים נהדרים שמסוגלים להעסיק את עצמם,
להרים טלפון לחברים ולקבוע איתם, להציע בעצמם הצעות לסדר היום (רועי: לטייל למעיין
של רמת הנדיב. לירי: לעלות על מטוס, לא חשוב לאן וגם לא חייבים יעד ספציפי,
"כי כבר שכחתי איך זה נראה מלמעלה"...). אלה ילדים שיודעים לישון (!) עד
מאוחר (!!), להתארגן לבד על ארוחת בוקר קטנה, להפעיל את השלט, לנגב לבד
ת'טוסיק...טוב, את מבינה לאן אני חותרת פה, נכון? תעצמי את העיניים ותדמייני שעוד
כמה שנים גם את שם, עם הקטנות שלך, ותודי שזה נשמע כבר יותר שפוי.
אז
אפשר בהחלט להגיד שפתחנו את החופש ברגל ימין. הקייטנה מצוינת, למרות הקיטורים
ההכרחיים (לדעתי הם בסה"כ פועלים לפי סעיף 561 באמנת הילדים הבינ"ל)
העובדות מדברות בעד עצמן והם חוזרים הביתה מחוייכים, נלהבים ועם המון חוויות (רועי
כבר קבל "מצטיין קייטנה" באיזה יום, ומאד נהנה לתרגל את הפטיש שלו למדים
עם החולצה שהדפיסו להם).
בשישי
בערב המרנו את ארוחת הערב המשפחתית המסורתית במסיבת יומולדת למאיה כנספחי משפחת
חיים/סטרוגו המורחבת. גם שם אנחנו מרגישים כמו בבית, כידוע, והיה ממש שמח וטעים. הלכתי
שם קצת כמו טווסית גאה כי הסלון ופינת האוכל שעזרתי לקרנונה לעצב פשוט נראו מקסים.
אני אצלם שם בצורה מקצועית השבוע, ותוכלי להתרשם מאחותך שמנסה ללמוד ממך דבר או
שניים...
בתיה
ומאיר מסרו לך ד"ש, אהבה וגעגועים. בטח גיהקת לך מעבר לים כשהם סיפרו לי איזו
תותחית את מבחינה מקצועית, ואיך את שולטת ביד רמה בכל אנשי המקצוע ובתכניות של
הפרוייקט שלהם, בלי לאבד מעדינותך וחינניותך. כאילו שאני לא יודעת, אבל תמיד נחמד
לשמוע את זה שוב. צחקנו יחד על היפוך התפקידים – איך יצא שהכרחתי אותך להיפטר
מכמויות נפשעות של בגדים וצעצועים לפני הנסיעה, בעוד שלרוב את זו שמכריחה את
לקוחותיה להזדכות מציוד מיותר שמעמיס על הדירות המעוצבות שאת בונה להם.
את
השבת העברנו עד שעות הצהריים בשריצה/רביצה במזגן. גיסך חסר המנוח, שנמצא בעיצומו
של המרוץ למע"מ, לא וויתר כמובן על חתירת הבוקר של שבת, ואחרי הפיקס השבועי
של סלט קטןקטןקטןקטן התמקם במשרד ועבד. ועבד. ועבד. בערך ב15:00 הואלנו כולנו
להוציא את האף מהבית, ונסענו לנתניה סיטי לסרט מדגסקר3. היה פשוט תענוג,
שאגנו כולנו בקול רם (סרט מצחיק גם כשהוא מדובב) ופק פק "נתנה בראש"
ורקדה בכסא ובמעבר לצלילי קייטי פרי. טעם טוב יש לילדה. תואם את הסטיות המוזיקליות
של הוריה.
יאללה,
אוחתי, אני תכף מסיימת. חייבת להתרגל לכתוב קצת יותר קצר וממוקד. קשה מאד לזכור
שהמכתבים האלו לא רק ביננו, ושגם אחרים קוראים אותם.
מחר
יומולדתך הראשון בגולת ישראליי קנדה. צפי לפוסט חגיגי. בנתיים אני רוצה לארוז לך שיר מחמד בנושא המדובר שלנו.
תהני ותזכרי שהוא לא זכה באירוויזיון רק כי באירופה אנטישמים...
אה, ועוד
תמונה להמחשת הנושא – רועי במדי חיל הקייטנה מציץ בחבר החדש הכי טוב שלו – השעון שקנינו
לו לכבוד סיום שנת הלימודים.
זמנים
טובים, Happy Times
נשיקות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה