חלומות פז, אחותי!
כאן עכשיו שעת טרום צהריים לוהטת, ואת כנראה בעיצומו של רילוקיישן לעולם החלומות, כי זו שעת לילה אצלכם.
בזמן שאת ישנה לך, מתחילות להגיע אליי תגובות ראשונות ומרגשות לבלוג שלנו. מסתבר שעשית לו share בפייסבוק וחברות משותפות כבר רואות אותנו באוויר. אמאל'ה...זה כיפי ומלחיץ בו זמנית.
אני נהנית כל כך מכל מילה שאת כותבת, זה משלים לי יופי את שיחות הטלפון שלנו, שבהן, ממש כמו בארץ, אנחנו אומרות המון אבל בעצם כלום (-; אבל זה כל הקסם: לשמוע את הקול שלך עם הילדות ברקע (קונצ'רטו למייהמור בפה מאג'ור), להרגיש שאת בעצם כאן (ועוד בעלות של שיחה מקומית! מפלאי הטכנולוגיה!) ואח"כ לקרוא בשקיקה כל משפט שלך, שיוצר תמונה עם אווירה וגווני ביניים. תענוג!
כמו שסיפרתי לך בחצי פה אתמול, אחרי 4 ימי חפיפה בלבד לג'וב חדש שנורא שמחתי לקבל, החלטתי שהג'וב המדובר פשוט לא בשבילי. מצד אחד התאהבתי בחברה עצמה, באנשים, בפוטנציאל הארגוני ובאווירה שם. התלהבתי מהרעיון שנמצאה תרופה למחלת השכרת שלי (שכרת נפוצה = התשוקה הבלתי מוסברת להיות שכירה) ואפילו התרגלתי לרעיון של נסיעות על כביש 6 המדוגם. מצד שני, כשזה הגיע לתפקיד עצמו...ובכן...הממממממ....
את מכירה את החלוקה למוח ימני ולמוח שמאלי?
בואי נגיד שהתפקיד המדובר מיועד לכאלו שהאונה השמאלית שלהם מפותחת במיוחד.
ובואי נזכור שאצלי, מאז ומעולם, דווקא הימנית זו זו שעובדת שעות נוספות.
אז אחרי 4 ימים של הזנת נתונים, לימודי תוכנה, התעמקות בפרטים, בסמלים, בקודים, בעוד קודים, ובכל מיני נתונים טכניים מיסודם, אחרי 4 ימים כאלה הייתי מוכנה ומזומנה : או לקפוץ מהחלון, או לחתוך ורידים, או לחזור לסטטוס "לא מועסקת". למזלי, לא היה חלון צמוד לאזור שבו עבדתי ושום סכין יפנית לא נקרתה בדרכי.
אז עכשיו אני חוזרת למוד "חיפוש", ומשכנעת את עצמי שהג'וב הנחשק או התפנית הנפלאה בקריירה מחכים ממש מעבר לפינה. שאי שם בארץ, יש משרד מעוצב עם כסא פנוי, שרק מחכה שאחת כמוני תשב עליו. מישהי עם אונה ימנית היפראקטיבית, מוטיבציה אדירה "לחזור למשחק", בשלות של גיל 40, התלהבות של ילדה קטנה וכאמור - שכרת נפוצה בשלבים מתקדמים.
אני אמשיך לחפש משרה כזאת, אבל במקביל אמשיך לטפח את האונה הימנית שלי שדורשת תשומת לב והשקייה אחרי 4 ימים של הזנחה פושעת. אני חושבת שהיא תעזור לי להגיע לאנשהו, גם אם כרגע לא ברור איפה ה"אנשהו" הזה נמצא ...
מאחלת לך לקום לבוקר קנדי מושלם,
ומחכה כבר לפוסט הבא שלך.
נשיקות,
אחותך הגדולה והמובטלת
נ.ב -
זה לא פייר בכלל שאצלך גם ימין וגם שמאל עובדות פול גז! אני חושבת לתבוע את "בנק הגנים".... (-;
כאן עכשיו שעת טרום צהריים לוהטת, ואת כנראה בעיצומו של רילוקיישן לעולם החלומות, כי זו שעת לילה אצלכם.
בזמן שאת ישנה לך, מתחילות להגיע אליי תגובות ראשונות ומרגשות לבלוג שלנו. מסתבר שעשית לו share בפייסבוק וחברות משותפות כבר רואות אותנו באוויר. אמאל'ה...זה כיפי ומלחיץ בו זמנית.
אני נהנית כל כך מכל מילה שאת כותבת, זה משלים לי יופי את שיחות הטלפון שלנו, שבהן, ממש כמו בארץ, אנחנו אומרות המון אבל בעצם כלום (-; אבל זה כל הקסם: לשמוע את הקול שלך עם הילדות ברקע (קונצ'רטו למייהמור בפה מאג'ור), להרגיש שאת בעצם כאן (ועוד בעלות של שיחה מקומית! מפלאי הטכנולוגיה!) ואח"כ לקרוא בשקיקה כל משפט שלך, שיוצר תמונה עם אווירה וגווני ביניים. תענוג!
כמו שסיפרתי לך בחצי פה אתמול, אחרי 4 ימי חפיפה בלבד לג'וב חדש שנורא שמחתי לקבל, החלטתי שהג'וב המדובר פשוט לא בשבילי. מצד אחד התאהבתי בחברה עצמה, באנשים, בפוטנציאל הארגוני ובאווירה שם. התלהבתי מהרעיון שנמצאה תרופה למחלת השכרת שלי (שכרת נפוצה = התשוקה הבלתי מוסברת להיות שכירה) ואפילו התרגלתי לרעיון של נסיעות על כביש 6 המדוגם. מצד שני, כשזה הגיע לתפקיד עצמו...ובכן...הממממממ....
את מכירה את החלוקה למוח ימני ולמוח שמאלי?
בואי נגיד שהתפקיד המדובר מיועד לכאלו שהאונה השמאלית שלהם מפותחת במיוחד.
ובואי נזכור שאצלי, מאז ומעולם, דווקא הימנית זו זו שעובדת שעות נוספות.
אז אחרי 4 ימים של הזנת נתונים, לימודי תוכנה, התעמקות בפרטים, בסמלים, בקודים, בעוד קודים, ובכל מיני נתונים טכניים מיסודם, אחרי 4 ימים כאלה הייתי מוכנה ומזומנה : או לקפוץ מהחלון, או לחתוך ורידים, או לחזור לסטטוס "לא מועסקת". למזלי, לא היה חלון צמוד לאזור שבו עבדתי ושום סכין יפנית לא נקרתה בדרכי.
אז עכשיו אני חוזרת למוד "חיפוש", ומשכנעת את עצמי שהג'וב הנחשק או התפנית הנפלאה בקריירה מחכים ממש מעבר לפינה. שאי שם בארץ, יש משרד מעוצב עם כסא פנוי, שרק מחכה שאחת כמוני תשב עליו. מישהי עם אונה ימנית היפראקטיבית, מוטיבציה אדירה "לחזור למשחק", בשלות של גיל 40, התלהבות של ילדה קטנה וכאמור - שכרת נפוצה בשלבים מתקדמים.
אני אמשיך לחפש משרה כזאת, אבל במקביל אמשיך לטפח את האונה הימנית שלי שדורשת תשומת לב והשקייה אחרי 4 ימים של הזנחה פושעת. אני חושבת שהיא תעזור לי להגיע לאנשהו, גם אם כרגע לא ברור איפה ה"אנשהו" הזה נמצא ...
מאחלת לך לקום לבוקר קנדי מושלם,
ומחכה כבר לפוסט הבא שלך.
נשיקות,
אחותך הגדולה והמובטלת
נ.ב -
זה לא פייר בכלל שאצלך גם ימין וגם שמאל עובדות פול גז! אני חושבת לתבוע את "בנק הגנים".... (-;
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה