"שבת שלום"(יעל)

                                                                                                                  נכתב במקור 23.6.12

אמש היינו בארוחת שישי אצל משפחת רופאים כאן בשכונה (שכונת FOREST HILL , ה"קיבוץ")  ובאמת כמו שמספרים, בגולה אתה הופך ליותר יהודי...: אצל הזוג המקסים שהזמינו אותנו קונים מדי יום שישי חלה, מדליקים נרות ומברכים, עושים קידוש וכו וכו.. האמת, בלי זה -אין תחושת שישי/שבת של ממש!  הגוף שלי עוד רגיל ליום שישי הקצר והלחוץ, לנסיונות השנ"צ (לפעמים מצליח אם הילדות נרדמות), לשקט של אחרי הצהריים - הכל סגור וכולם מתקלחים ומגיעים לארוחות המשפחתיות בנחת ובכיף. שום דבר מזה לא קרה. בערב נפלה עלי עצבות וגעגוע, ממש חור בלב. כל כך התגעגעתי . מזל שהארוחה היתה כיפית, גם מייה נהנתה סוף סוף מחברת ילדים ומצאה שם יופי של פורקן .

בשבת התעוררנו לעיר שממשיכה כרגיל: עובדים נוסעים וכו. החלטנו שאחרי 7 ימי סידורים עמוסים שבהם טירטנו את עצמנו ואת הבנות - מגיע לנו שבת שקטה. שום, אבל שום, מטלה או סידור או בירוקרטיה, או רכישה!
שבת שקטה לבילוי משפחתי נטו בסביבה החדשה שלנו. נסענו , בהמלצת דוד, לגני אדווארד כאן בעיר, יער יפהפה של עצי מייפל , אשוחים, שיחים, שרכים ודשא ירוק בוהק, פרחים, וצמחייה מטריפה שאיני מזהה. פרפרים,ציפורים, והמוני סנאים התרוצצו שם.מייה מוקסמת מהם, האכילה אותם ואת עצמה בוטנים. טיפסנו על גשרים, ראינו נחלים, מרחבים אדירים, מדשאות מרהיבות, בנייה יפהפייה ורומנטית מעץ ולבנים אדומות, כל רחוב בדרך הביתה נראה לי יפה מקודמו. פשוט שבת יפה ואני מתחילה לראות היכן אני נמצאת.ואת יודעת מה אחותי? כל הזמן אני נזכרת בתחושות ,בטעמים ובריחות שחשתי כבת 5, כשנסענו לשבתון בארה"ב עם ההורים. זה מכה בי מאד חזק: הנופים הירוקים, הבנייה והארכיטקטורה, שטחי המסחר והחנויות. אני לגמרי בהצפה של זכרונות ופלאש בקים. זה גם עוזר לי לראות ולהבין את מייה: בת 5 בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. במסע קניות בלתי נגמר ויום כיף מתמשך - ביחד עם אמא אבא והאחות. לגמרי הייתי שם וזה חוזר אלי. תחושת השפע והאושר משכרת גם אותה. זה הכל זמני כמובן, ברור לנו שבמשכורת של גל לא נוכל לרכוש ולנפוש בקצב כזה בהמשך, זה ככה רק בימים הראשונים. אבל זה בהחלט ממכר ומשכר...מצד אחד אתה מרגיש כמו תייר ורוצה להנות מהכל. מהאתרים, מהאוכל , מהאפשרויות...מצד שני חייב לעצור את עצמך - התקציב מוגבל ו..הי, יש עוד מספיק זמן!! אנחנו אשכרה גרים כאן ונוכל לחזור לכל מקום ואתר, זה לא ביקור תיירותי קצר וחד פעמי! זה החיים. אז כדאי שנירגע...

בקיצור, עברה לה שבת יפה ומזל שעצרנו לרגע את המירוץ המטורף, כי הוא לא יסתיים כל כך מהר וצריך לאגור כוחות.  אני תוהה איך יראו כאן  מעתה ימי שישי ושבת.מה יישמר מחיי הקודמים ומה יישתנה בסופ"ש? ומתי יום ראשון ייכנס אצלי למערכת כיום  החופש השבועי ?!? אולי  אמשיך להרגיש שיום שישי מתפספס לי ושיום ראשון הוא סוג של חיקוי לשבת הטובה והמוכרת. המוח והגוף בהחלט יצטרכו לעבור אדפטציה גם לנושא הסופשבוע.

אז מחר יום ראשון , ה"שבת" של הקנדים.... בניגוד לכפייה הדתית של ישראל - כאן הכל ימשיך כרגיל, פשוט ייסגר מוקד יותר. אנחנו  נמשיך בשגרת הסידורים וההתארגנויות המטורפת. יש המון מה לעשות ואנחנו רוצים לארגן לעצמנו את הבית ואת רוב החיים לפני שגל מתחיל לעבוד. בינתיים הבית כל כך מטונף ומבולגן ומאד לא נעים לנו.הבלאגן יוצר כאוס מטורף גם בסדר היום ובהתנהגות של מייה.מצד שני י אני מגלה שיש בזה גם משהו משחרר. כמו קייטנה או שיעור חופשי בבית ספר. ..  השבוע ביום שני ירכיבו לנו את הריהוט מאיקאה וניפרד מהקרטונים שנתקעו לנו באמצע הדירה ומהספה שעליה ישנו בסלון...