פוסט פארטום (שירית)

 נכתב במקור בשבת, 16 ביוני 2012 

אחותי הקטנה-גדולה,


ברגעים אלו ממש את נמצאת לך אי שם בין מים לשמיים, על מטוס שלוקח אותך, את גיס המחמד ואת שתי השיבוטות עמוקות הגומות לארץ רחוקה רחוקה.


לפני כמה שעות התקשרת אלי לפלאפון מנתב"ג,  בשיחה אחרונה על קו ישראל-ישראל לשנים הקרובות. בניגוד לפרידה ההזויה אתמול בערב, שהיתה הכל חוץ מצפויה, הפעם הרגשתי איך כל ביצורי הרגש קורסים. הפעם הדמעות כבר לא הצליחו להישאר מתחת לפני השטח ותוך כדי נהיגה, ישר לתוך הדיבורית, פשוט געיתי בבכי לא מרוסן  (וגם לא ממש בטיחותי).  כשהבנתי שזה מתחיל להיות מדבק ושמעתי את הטיפות מהצד שלך, פשוט ניתקתי והמשכתי לנסוע. 
האחיות בלוז? פחחחח....יותר האחיות ברונטה עם כל הנטייה הזו לדרמה!


כן, מפלס הדמעות עלה פלאים בימים האחרונים, לשמחתי דווקא כשלא היית בשטח. אני אמנם מאושרת בשבילכם על הנסיעה הזו, משוכנעת שהיא תעשיר ותעצים אתכם, אבל פאק איט - אתם כבר חסרים לי, ואני לא מתכוונת להתנצל על זה!...אולי אפילו להיפך,  יש משהו משמח בהכרה שאחותי האחת והיחידה חשובה לי עד כדי כך שכל עולמי מתערער מהנסיעה הזאת. יש לנו קשר שלא כל צמד אחיות זוכה לו, וכיף לנו שהוא כזה. 


בשנים האחרונות היו לא מעט פעמים שהרגשתי שהתפקידים ה"מסורתיים" שלנו מתהפכים. שפתאום נראית לי את כמו האחות הגדולה והמובילה, ואני, הקטנה והפחות מנוסה, מביטה בך בהערצה ובתמיהה.  זה קרה כשראיתי את ההתמודדות שלך עם קריירה תובענית בטירוף אך גם מוצלחת בהתאמה שלך ושל בעלך (הנהדר אך גם נעדר), כשפיקחת ביד רמה על עיצוב הפנים אצלנו בבית והראית לי מהי מקצועיות ותשוקה למקצוע, כשהתמודדת בגבורה עם קשיי סוף ההריון, ועוד ועוד. אבל השיא, אחותי, הוא עכשיו. עכשיו כשאת נוסעת לך...


הנסיעה הזו היא הזדמנות מדהימה עבורכם, ואני יודעת שאת יודעת את זה. אני יודעת שאת תנצלי אותה הכי טוב שאפשר, כמו שרק שנירית אמיתית יודעת לעשות (-: יש לך, לכם, הזדמנות לא רק לחוות, לטעום ולהיחשף לתרבות אחרת. לא רק לשאוף לריאות קצת אוויר נקי מלחצים ומתלאות המזרח התיכון. יש לכם הזדמנות לצאת לעצמאות אמיתית. "לעזוב את הבית" אול אובר אגיין ולהתמסר לחוויה שאתם הנווטים העיקריים שלה ואתם תחליטו איך היא תראה.כמה מרגש! 

כדי לתעד את החוויה הזו שלך, וגם כדי לתעל את הגעגועים של שתינו למקום שפוי ופרודקטיבי, החלטנו עוד לפני נסיעתך לפתוח יחד את הבלוג הזה. אף אחת מאיתנו לא ממש יודעת לאן הוא ילך, ואיך הוא יראה בעתיד, אבל לעת עתה החלטנו שזה יהיה המקום "שלנו". מקום מפגש וירטואלי חוצה יבשות והפרשי שעות, שבו אנחנו כותבות זו לזו אבל נותנות הצצה גם למקורבים. 


אחותי, כרגע כל מה שאני רוצה זה לשמוע שנחתתם בשלום, שהצלחתם לנמנם קצת ושמורי לא החליפה את התכנית הבידורית של המטוס בנעימותיה המוכרות...


מרגע שתנחתו, אני רוצה שיהיה לכם הTime of your Life

http://www.youtube.com/watch?v=CnQ8N1KacJc&feature=fvsr


ולקינוח תמונות בלעדיות של 3/4 מהילדים שלנו, מערב-הפרידה-ההזויה אתמול. במפגש הבא, בתקווה בעוד 9 חודשים או פחות, יידרש אנסמבל מלא