נכתב במקור ב-29.6.12
כתבה:יעל
אוכל
אוכל תמיד היה ויהיה דבר חשוב ואהוב בשבילי, זו ידוע שאני קוראת להנאתי
ספרי בישול ואלו הספרים שיש לי לייד
המיטה....למזלי גם גל בעניין (אך לצערי הוא נשאר רזה גם אם הוא טועם ואוכל עוד
ועוד...) בכל מקרה הנושא הזה מאד מהותי כרגע לכולנו - מורי מתחילה לעבור למוצקים
(לפני זה אני מרגילה אותה לתמ"ל המקומי היקר שיש כאן ואחכ היא תקבל דייסה
ותעבור למחית ירקות! תוך חודש היא כבר עם צ'יזבורגר ביד) למייה נפתח כאן התיבאון ברמות שאיננו מכירים,
ומעולם לא ראינו אותה ככה בארץ. נדמה שפשוט טוב לה והיא מרוגשת ומתחדשת ולכן רוצה
לאכול ,לטעום הכל ומהכל וכל הזמן .זה נהדר (אך גם מדאיג כשבעשר בבוקר בא לה
נקניקייה, ובשתיים עשרה מבקשת ממני המבורגר ענקי ומחסלת כמו גבר גבר. בלילה שוב
רעבה, בבוקר קמה כמו פנתרה לקערת הקורנפלקס האהובה מהבית). גל ואני ? מעיינים לעומק בעלונים מהסופרמרקט שמגיעים בדואר. סורקים בסופר מרקט שורה שורה מדף מדף ונדהמים מכמות המוצרים
והסוגים. הבשר , בעיקר שאינו כשר, מאד אטרקטיבי בשבילנו. הדגים במחיר ובאיכות
מעולים, הירקות הוהפירות סקסיים במיוחד (הכל יבוא, או דברים שגדלים כאן ואין
בארץ).המתוקים מרתקים, הגלידות מדליקות, האריזות כענקיות, שפע מוצרי נוחות , קלים
ומוכנים שימוש, טעימים, חדשים, מגוונים. כמו שאומרים - אמריקה ! . החשיבה הירוקה כאן וההבהלה למיחזור
ושמירה על הסביבה חדרה גם אלינו. קניות לא עושים עם שום ניילון אלא רק תיקי בד
גדולים שיש לנו באוטו . אחותי, גם בנושא האוכל יש לי פלאש בקים מטורפים מהשבתון
בארה"ב, זה פשוט חוויה . מסוגלת להריח ריחות ולטעום טעמים שצרובים בזכרון אי
שם בגיל חמש בשנות השמונים. אני עד היום זוכרת את
טעם השניצל בורגר והקאפקייק עתיר צבעי המאכל שאכלתי ב"בורגר קינג".חגגנו לי שם
יומולדת 5 , עם כובעים ובלונים ממותגים. דוד אודי ודודה שוש עם הילדים באו וגם, ואני הייתי מאושרת כל
כך! עוד מעט אני אחגוג כאן 37.יומולדת ב"ניכר". וב-22 בספטמבר יהיה יום
הולדת חמש של מייה ונראה שנחגוג גם לה ב"בורגר קינג"...רק בשביל הקטע.
..
ההתלהבות שלנו בתחום הקולינרי, לא נגמרת בסופרמרקט...המסעדות כאן,
ומזנוני הרחוב, זו נקודה בפני עצמה. טורונטו היא עיר של מהגרים, היא גאה בהם
ומעודדת כל רובע להדגיש ולייצג את המקוריות שלו . בעיר הבינלאומית והרב תרבותית הזו
אפשר למצוא רובע איטלקי,יווני,סיני,יהודי, ועוד ועוד. כפועל יוצא יש כאן מסעדות
אוטנטיות מכל הסוגים והמינים ואוכל בטעמים אקזוטיים וייחודיים שאנו כה אוהבים.
הפיתוי ענק ואנחנו עומדים בו יפה.מזכירים לעצמנו שיש זמן ואנו לא תיירים אז לאט
לאט. ובעיקר- שומרים תקציב מסעדות לכשיבואו המפשםחה - אתם! - לביקורים.
קניות
עוד נקודת חולשה שלי היא שופינג. חדוות הקנייה וההצטיידות מרוממת אותי
מאד . שיטוט יסודי בכל שורה בחנות, סריקה מקיפה של כל מדף עד אחרון המוצרים, העמסת
העגלה, והפריקה בבית...מענג. ואין כמו רילוקיישן לסיפוק החדווה הזו (פשוט חייבים
לקנות הכל מחדש כי מתחילים מאפס מאופס) . יש לנו רשימות אינספויות של
דבריםלקנות/להחליף, והרכב עמוס מדי יום בשקיות. אני לא מדבר על שוופינג של בגדים
ונעליים, זה שנוא עלי לגמרי. מבחינתי לקנות בחנויות עצומות מוצרים לבית וציוד טכני
זה ה-דבר! אני באקסטזה משטחי מסחר גדולים עם חניות חיצוניות והאנגרים עצומים, הניחוח
חדש מהניילונים. הרשתות והמותגים הגדולים. מה זה גדולים? מגה גדולים. אמריקה.הכל ענק
חדש ומנצנץ. חבל שהתקציב מרחף מעל הראש כל הזמן, מצד שני ככה לפחות אני משאירה
משהו לאחרים. CANADIAN TIRES זו החנות המקבילה ל"הום סנטר" אבל פי מליון באיכות
וממגוון (יש אגף שלם לציוד ביגוד מיכשור וחומרים לעונת החורף והשלג).
"באיקאה" ביקרנו כבר מאתיים פעם ואני מתה על הקונספט המאורגן והפרקטי,
האסטטי והזול ( אגב, אם אני רוצה להרגיש כאילו באתי לביקור בארץ - אני פשוט קופצת
לשם.זה זהה לחלוטין.יש אחידות מוחלטת. רק בלי אף שלט בעברית או עובד דובר
עבריית.אהה, גם המסעדה לא כשרה ולכן טובה ומגוונת יותר) .
נוח להגיע למרכזי הקניות, תמיד יש חנייה (מדינה עצומה, שטחים נרחבים, לא
תמצא כאן שום בעיות חנייה דוחק או צפיפות), המוכרים אדיבים, יש מדינויות החזרת
מוצרים שאין דומה לה (עד לרמת תחתונים שהשתמשת בהם ולא בא לך עליהם יותר) באים
לקראת הלקוח, וההיצע אדיר. אני מאמינה שעוד אצא למסעות קנייות ואכיר גם קניונים בתחום
הבגדים , הנעליים והשטויות שבארץ לא מעניינות אותי. גם אם לא יהיה לי כסף או צורך
אהנה מאד
לשוטט בחנויות ובאולמות תצוגה, לראות חלונות
ראווה, הכל ממש מרתק וסוף סוף , פעם אחת בחיים יהיה לי זמן לזה. שיטוטים כמו אישה
אמיתית...אני בטוחה שאת ואמא תגיעו לביקורים ותרצו מדריכת שופינג טובה דיה אז עלי
לעשות שיעורי בית.
כל הסיפור של קניות והצטיידות מסחרר גם את מייה.היא רואה אותנו עם
הרשימות והקניות המאסיביות וממש מתקשה להתאפק ולא לבקש עוד ועוד דברים (אנחנו
מרשים לה רק עשירית ממה שהיא מבקשת.היא רוצה הכל בערך...וזוכרת גם מה ביקשה לפני
שעות או ימים והובטח לה לאחר כך) תופעה חמודה ומעניינת איתה היא איך שהיא מסתובבת
כאן כל הזמן עם מחברת ועט, רושמת דברים שיש לקנות, רושמת מה שאנחנו אומרים. בכלל,
היא ממש בהצפה של כתיבה (מדהים לגילה, פשוט פנומנלי ומתוק ברמות).יש לה כאן מחברות שבהן כתוב
"ליקנות בילונות ורודימ" (לקנות וילונות ורודים) "שתיאח להחדר שלי
(שטיח לחדר שלי) "קור סה קתאנא"
(כורסא קטנה) וכו'. זה משהו. היא גם כותבת המון וגם מציירת הרבה את המשפחה (זה מה
שחשוב לה כרגע. יש לה הרבה בטחון כשכולנו יחד ככה כבר שבועיים כמעט) .הכתיבה זו
תופעה פנומנלית ומרתקת ויצא במזל כי את כיתה א' היא לא תעבור כאן, בקנדה, אז מזל
שהיא יודעת לכתוב ותגיע הישר לכתה ג'!! היא קולטת נהדר אנגלית פה ושם ואני בטוחה
שתסתדר בגן. יש שם הרבה ילדים דוברי עברית, וראינו כבר אצל ילדי המשפחות האחרות
איך השפה האנגלית נקלטה היטב ומהר מאד (כולל מבטא מהמם) זה מעודד אותי. בכלל, מייה
מבינה וסתגלנית. מבינה שאנו רחוקים מהארץ ומחיינו.שייקח זמן עד שניפגש עם המשפחה.
מבינה אפילו שהשמש זורחת אצלנו כשהירח מאיר בישראל.. "אמא, מה השעה עכשיו
בשימקין? בישראל ישנים או ערים עכשיו?" ילדה מדהימה. ארחיב עליה ועל מורי
בהמשך. אציין רק שהנוכחות שלהן אמנם מקשה ומאטה את הקצב,אבל מעשירה ומשמחת וכיף
לראות הכל דרכן ולחוות איתן ובזכותן את הדברים ,קצת אחרת.
עיצוב
אדריכלות ועיצוב - החומר שממנו אני עשויה ודרכו רואה את העולם. נפל
בחלקי העונג להגיע למקום רחווק בו אוכל לספוג וללמוד לא מעט. אני מבטיחה לעצמי
שאחזור לארץ עם ידע והשראה נוספת שיקבלו ביטוי בעבודתי. יש לי כאן פוטנציאל לראות
וללמוד שיטות וסגנונות רבים, הלואי שרק יהיה לי הזמן והכסף ללמוד לעומק.
קנדה אמורה
להיות מדינה מגוונת מאד מבחינה אדריכלית, בינתיים בטורונטו אני רואה שכונות מגורים
שנראות כמו כל פרבר אמריקאי טיפוסי עם שדרה ירוקה של עצי מייפל לרוב, בתים פרטיים מצופי
אבן או בריקים עם חצר מוריקה קדמית
ואחורית חשופה מטופחת וונטולת גדרות ושערים, גג רעפים משופע וחדור ארובה, מרתף וגראז'
-הסגנון הרומנטי הקיטשי ומלוקק - שלגמרי
מרגש אותי בשלב זה, למרות כל זאת...זה פשוט נראה כל כך מתוק ונאיבי, ממש החלום
האמריקאי או סדרת טלויזיה מתקתקה. לנו, המגיעים מקופסא ישראלית עם דוד שמש ואנטנות
- זה נראה קסום ושלו , אנחנו היינו מתים לגור בבונבון אחד כזה. בדאון טאון אני
מוצאת בינוי אורבני מודרני נועז של גורדי שחקים מרשימים, מחופי זכוכית ומחוזקי
פלדה, בינהם בולטות כמה יצירות מופת של מיס ואן דה רואה (מרכז טורונטו דומיניון),
פראנק גרי (גלריית האמנות של אונטריו), ודניאל ליבסיקנד -(המוזיאון המלכותי של
אונטריו) , נגיעות של אדריכלים מהשורה הראשונה.יש גם בניינים ישנים בסגנון
ויקטוריאני, רוקוקו - מה לא! בכל זאת העיר הזאת בת מאתיים ומשהו שנים...
אני רואה
כאן בינוי מהמם באיזור הנמל, ובכלל התכנון העירוני ברור ומרשים- בנוי על גריד של רחובות ושדרות
ארוכים מאד מאד, מתוכננת באופן הגיוני וקל להתמצאות שעובד יפה עם הנוף הטבעי וגם
עם מערכת של תחבורה ורכבת תחתית ותיקה ומבוססת. זו עיר אמיתית כמו שעיר צריכה
להיות. בהפלגה לאי של טורונטו אני מסתובבת אחורה וראוה את קו הרקיע המרשים
והטורונטואי כל כך ,מגדל הCN לא מאפשר לטעות- זו העיר טורנטו ואני תושבת העיר! אני כבר מחכה לראות תערכות ומוזיאונים, להצטרף
להרצאות וסדנאות של אדריכלות ועיצוב ולהכנס לנישות שאני פחות מכירה, לטכניקות שרק
קראתי עליהן.
היום פגשתי קבלן ישראלי (גר כאן 8 שנים וחוזר ארצה בגלל עניין
רפואי) הוא לקח אותי לראות בית שהרס ובנה מחדש. הבית נמצא ברחוב יוקרתי ויימכר בלא
פחות מ-4.5 מליון דולר. הייתי בבית שעה וחצי , התהלכתי כסהרורית ותיחקרתי אותו
מהיסוד ועד הטפחות. צור דווקא נהנה שמישהו מתייחס כל כך ברצינות לעבודתו והבטיח
שימשיך להראות לי פרוייקטים וללמד אותי שיטות ומונחים. הטכניקות שונות כל כך,
הבנייה כאן מבטון בשילוב משמעותי של עץ, גבס, ותגמירים מפוארים מאד. השלד,
האינסטלציה והחשמל כה שונים, הגימורים ברמה שאיני מכירה, בעיקר כי הבנייה יותר
יבשה ומדוייקת (כאן אין בלוקים, טיח, ובעלי מקצוע שצוברים סטיות וטעויות מהשלד ועד הגמר - מואשימים זה את זה...). יש כאן תשתית אחרת לחלוטין
לנושא הגשם השלג והמרזבים, כל נושא האיטום וההגנה ממזג האוויר החורפי הוא מודגש
מאד.
מבחינה עיצובית אני מוכרחה לציין שרוב בתי המגורים מאד שמרניים וקיטשים כאן,
וזה שינוי מהקו הנקי ההייטקי שאני נידרשת שוב ושוב לתכנן ולעצב ללקוח הישראלי
הממוצע חובב הנישות מגבס, הריצוף האפור, ומטבח הפורמאיקה הלבן מבריק עם שיש קיסר.
כאן יש רצפות עץ, חלונות עץ, וילונות,שטיחים וטקסטיל, נברשות ומנורות, ריהוט עץ
מגולף ומעובד, קרניזים, פאנלים ועיטורים רבים. אני כן מקבלת רושם שבמגדלי הדירות
(הקונדומיניום) החדישים והיוקרתיים בדאון טאון - יש עיצוב הייטקי אמיתי על פי המילה
האחרונה מאיטליה , את זה אני רואה בעיקר דרך המגזינים ומאד מחכה לראות את זה בעיניים, אולי
דרך ביקור ב"דירה לדוגמא" או בחנויות ואולמות תצוגה מובילים.
אני לא בטוחה
שארצה ואוכל לעבוד כאן במקצוע שלי, ובכל מקרה אין לי רשיון להיות כאן אדריכלית רשויה.
אני כן יכולה לעסוק בעיצוב פנים , אבל לפני זה עלי ללמוד את השפה ובעיקר המינוחים
המקצועיים. אני מקווה שאוכל ללמוד כאן גם תוכנות מחשב חדשות לתכנון והדמיה. קנינו
לי מחשב חזק שאוכל לעבוד בו, ובינתיים בשלט רחוק אני מעודכנת על הפרוייקטים שלי שעדיין
מתנהלים בארץ הקודש ונבנים על ידי בנאי ארצנו... אני מקבלת תמונות ועונה על
שאלות, כל כך רחוקה אבל כל כך נגישה עם המייל
והטלפון...
